פסק-דין בתיק ע"פ 2439/10

השופט נ' הנדל:

1.       מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.2.2010 בתפ"ח 513/08 (כב' השופטים צ' סגל, מ' דרורי וי' נועם) בגדרו הושת על המערער, בין היתר, עונש מאסר של 7 שנים לריצוי בפועל בגין עבירות מין, לרבות עבירות מין שבוצעו בקטינים בתוך המשפחה.

הרקע העובדתי

2.       מעובדות כתב האישום במסגרתן הורשע המערער - יליד 1970 - לאחר שמיעת ראיות, עולה המסגרת העובדתית הבאה: לאשת המערער שלוש אחיות. לשתיים מהן שלושה בנים כל אחת - הם אחייניו של המערער (להלן: "האחיינים"). בין השנים 2001-2008 ביצע המערער מעשים מגונים בששת אחייניו, באחותה השלישית של אשתו ובחבר של גיסו. פרט לאחרון, אשר המעשים הרלוונטיים לגביו היו גם כאשר היה בגיר - המתלוננים כולם הינם קטינים בעת ביצוע המעשים. במסגרת האירועים, נקט המערער שני דפוסי פעולה עיקריים: על פי הדפוס האחד -בזמן שמי מהמתלוננים ישן את שנתו, נשכב עליו המערער והתחכך בו, תוך כדי שהוא מנענע את אגנו. לעיתים אף נגע המערער באיבר מינם של הקטינים. על פי הדפוס השני - הציע המערער לחלק מהקטינים כי ישחקו במשחק "היאבקות", במסגרתו נשכב הקטין על הגב כשהמערער תפס את ידיו ונצמד עם איבר מינו לאיבר מינו של הקטין, תוך שהוא מנענע את אגנו. במקרה נוסף נקבע כי המערער נישק את גיסתו - אחות אשתו - הקטינה על שפתיה בזמן שזו העמידה פני ישנה.

הכרעת בית המשפט המחוזי

3.       בהרשיעו את המערער, נתן בית המשפט אמון מוחלט לעדויות עדי התביעה. נטען כי עדויות אלה "מחזקות האחת את רעותה ומשתלבות זו בזו בהרמוניה". כמות הראיות הנכבדה, והעדויות הבלתי אמצעיות, יצרו תמונה ראייתית שלמה שאינה מהווה אך "מילה נגד מילה", כי אם מתומן גרסאות לעומת גרסתו הבודדת של המערער. הוסף כי עדויות הקטינים לא נשתלו במוחם, וכי אין בשיחות שעשו חלק מהקטינים עם אמהותיהם כדי לערער את מהימנותם. ביחס למערער נקבע כי טענתו בדבר קונספירציה משפחתית נגדו אין לה על מה שתסמוך, וכי עולה ממכלול הראיות כי הלה ביצע את המעשים המיוחסים לו. מכאן הערעור שלפנינו, המופנה נגד שני חלקיו של פסק הדין.

דיון והכרעה

4.       הערעור המונח לפנינו עניינו באירועים רבים ובמספר רב של מתלוננים. המערער למעשה תוקף את הרשעתו בכל אחד ואחד מהאישומים. אשר על כן, ולצורך נוחות הדיון, תיערך הפרדה בין חלקי האישום השונים, תוך הרחבת הרקע העובדתי, טענות הצדדים והכרעתו של בית משפט קמא ביחס אליהן. יחד עם זאת, נוכח מהות טענות המערער, יש לציין שמירב הדגש מושם על תקיפת ממצאים עובדתיים וממצאי המהימנות שקבע בית המשפט המחוזי.

כלל נקוט הוא מלפנינו, וכמובן אין בכך משום החידוש, כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי העובדה והמהימנות של הערכאה המבררת, וזאת בשל יתרונה המובנה של האחרונה, אשר התרשמה ישירות ובלא אמצעים מקשרים מהעדים ומהראיות (וראו ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 640; ע"פ 175/10 ישי חנוכייב נ' מדינת ישראל (28.7.2011); מרדכי קרמניצר "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות של עדים" הפרקליט לה 407 (1983)).

ניתן להצביע על ארבעה חריגים עיקריים, אשר בכוחו של כל אחד מהם להרחיב את הפתח לשיקול עצמאי יותר של ערכאת הערעור בבחינת הממצאים העובדתיים. הראשון - כאשר מתבססים הממצאים על מסמכים בכתב ולא על עדות בעל פה, שכן הן הערכאה המבררת והן ערכאת הערעור מקבלות לפניהן את המסמך כפי שהוא (וראו: ע"פ 398/89 מנצור נ' מדינת ישראל (19.1.1994)); השני - עניינו במקרים בו ממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על שיקולים טהורים שבהגיון, בנבדל משיקולי התרשמות או מערבוב בין שיקולי התרשמות והיגיון (וראו: ע"פ 6147/07 שמעון אביסידריס נ' מדינת ישראל (2.7.2009)); השלישי- מקום בו נפלו טעויות מהותיות בהערכת מהימנות העדויות על ידי הערכאה הדיונית. טעויות שכאלה עניינן למשל התעלמות מסתירות בעדות היורדות לשורשו של עניין או התעלמות מגורמים רלבנטיים להערכה של משקל העדות (וראו: ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 690); הרביעי - מצב בו הערכאה המבררת מסיקה מסקנות מהעובדות, ובמיוחד כאשר אלה עומדות בליבת הבדיקה של מרכיבי העבירה (וראו למשל: ע"א 9784/05 עיריית תל אביב-יפו נ' עו"ד ידידיה גורן (12.8.2009)).

בשלב זה יש לבחון את טענות המערער ביחס לכל אחד מהאישומים נגדו.

אישומים 1-3

5.       המתלוננים באישומים אלה - א' יליד 1995; ב' יליד 1997 ו-ג' יליד 1994 - הינם ילדיהם של אחות אשת המערער ד' ד', והינם כאמור אחייניו של המערער. על פי כתב האישום, בסמוך לחודש אוקטובר 2007, בעת ששניהם נמצאים בבית הכנסת בשכונת גילה בירושלים, תפס המערער את המתלונן א' וחיכך את איבר מינו בישבנו של א' - מבעד לבגדיו. בשני מקרים נוספים בביתו של המערער, חיכך האחרון את איבר מינו בישבנו של א' מבעד לבגדיו, בשעה שהמערער סבור כי א' ישן. כל זאת לשם סיפוק וגירוי מיניים.

באשר למתלונן ב', מתאר כתב האישום כי בשנים 2005-2007, בכשלושים מקרים שונים, נשכב הנאשם על הקטין ב' והתחכך בו לשם סיפוק וגירוי מיניים, בזמן שהמתלונן ב' ישן. מעשים אלו התרחשו הן בבית המערער והן בביתו של ב'.

עוד מתאר כתב האישום כי במהלך השנים 2003-2008, בעת שהתארח הקטין ג' בביתו של המערער, נהג האחרון לשכב על הקטין בעת שישן, הוריד את מכנסיו של הקטין והתחכך בישבנו. כמו כן, נגע המערער באיבר מינו של ג' מספר פעמים. במקרה נוסף, בשנת 2007, בעת ששניהם ישנים בבית הכנסת בשכונת גילה בירושלים הצמיד המערער את מיטתו למיטתו של ג' אשר ישן אותה שעה, ונגע באיבר מינו של הקטין.

        יש לציין כי בעוד המתלונן ג' העיד במשפט, עדותם של המתלוננים א' ו-ב' נאסרה על ידי חוקרת הילדים, אשר העידה במשפט (להלן: "חוקרת הילדים").

          לטענת המערער שגה בית המשפט משנתן אמון בגרסאותיהם של המתלוננים באישומים 1-3. נטען כי המקרים שתוארו לעיל נחשפו לראשונה על ידי אמם של המתלוננים, אשר בשל חששה שהמערער הינו בעל נטיות הומוסקסואליות, תשאלה את ילדיה באשר למגעם עם המערער. לטענת האחרון, משקיבלה האם תשובה שיכולה להצביע על מעשים מיניים שביצע המערער בקטינים "נכנסה לבהלה... הושיבה את כולם [הקטינים] יחדיו וחקרה חקירה, על גבול ההיסטריה, שזיהמה את החקירה של הילדים... באופן המצביע על חשש ממשי לתשאול מזהם". הדברים אמורים בעיקר ביחס לעדותם של הקטינים א ו-ב'. צוין כי באופן זה נוצר בקטינים "זיכרון מושתל", אשר פוגם במהימנות גירסתם. הוסף כי חוקרת הילדים לא נתנה אמון מלא בעדותו של המתלונן ב', ושגה בית המשפט שהתעלם מדעתה לעניין זה ונתן אמונו לגרסתו של ב', כפי שתועדה בקלטת החקירה. עוד נטען כי ניתן להסיק מדבריה של חוקרת הילדים, כי ייתכן שנוצר בילדים "זיכרון מושתל", באופן לפיו העידו על דברים שלא אירעו. עוד הוסיף המערער כי על אף שעדותם של מתלוננים א ו-ב' מצריכה סיוע ראייתי על פי הדין, בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לסיוע שכזה.

6.       בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי כממצא עובדתי כי אין בחקירה המוקדמת שביצעה האם כדי לפגוע במהימנות העולה מגרסתם של המתלוננים א' ו-ב'. גרסאות אלה נמצאו על ידי בית המשפט המחוזי כ"רוויות פרטים והתרשמויות, אינן דומות עד כדי כך שמעוררות חשד באמיתות תוכנן, ולו "הושתלו" ביד מכוון או נולדו כתוצאה מרצונו הטבעי של ילד לרצות את אמו, לא היו עומדות במבחן הביקורת" (פסקה 28 להכרעת הדין). מעדותו של המתלונן ג' עולה הרושם שעל אף היותה של האם בסערת רגשות, התשאול שערכה לא עולה עד כדי שימת דברים בפיהם של ילדיה:

"ש: אמא חוקרת אותך... היא חוקרת בצורה די תוקפנית נכון?